מוזיאון הגנה
פרסומים ותמונות

מפקד סירת הכ"ג כתב ספר בגיל 15

ב-18 במאי 1941 יצאה ממעגן חברת החשמל בחיפה הסירה "ארי הים" ועליה 23 (כ"ג) חברי ארגון ההגנה וראשוני הפלמ"ח ואיתם קצין מלווה בריטי, שנשלחו כדי לחבל בתשלובת הדלק בטריפולי שבלבנון, שבעת ההיא הייתה בשליטת צרפת הווישאית, הפרו-נאצית. הסירה נעלמה בדרכה ללבנון ועקבותיה לא נודעו עד היום.

הפעם נספר על אחד מהם, צבי ספקטור, שהיה צעיר רב-כישרונות: צבאיים, מנהיגותיים וספרותיים.

לספקטור, מפקד סירת הכ"ג "ארי הים" ומבצע החבלה בלבנון ניבאו גדולות במערכת הביטחונית של היישוב היהודי, ובמדינה היהודית, לכשתקום.

ספקטור נולד בירושלים בשנת תרע"ו (1916). למד בבית הספר לבנים בעיר וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית. לאחר מכן נסע לאנגליה כדי ללמוד באוניברסיטה וחזר לאחר שנה מחוסר אמצעים כספיים.

בשנות השלושים עסק רבות בנושאים ביטחוניים. הוא נמנה עם מייסדי "הנודדת" ב-1936, שאפשר לראותה כראשונת הסיירות בהגנה, בדרך לצה"ל. השתתף בתקופת "המרד הערבי" בפעולות נגד הכנופיות הערביות בסביבות ירושלים, היה פעיל בהעלאת מעפילים כמפקד אוניות ותקופה קצרה היה מפקד ההגנה בגוש דן. כל זאת עוד לפני שמלאו לו 24 שנים.

צבי היה מראשוני המוסמכים לטיס בהגנה ובין שאר תפקידיו בארגון ערך את ספרי ההדרכה. ב-1941, עם הקמת הפלמ"ח, נועד להיות קצין ההדרכה הראשון שלו.

לפיקוד על מבצע פיצוץ מתקני הדלק בטריפולי, מטעם ההגנה ובשיתוף הבריטים, נקרא ברגע האחרון עקב פרישתו של המפקד הקודם, משה (מונדק) פסטרנק. למרות שהיה לאחר תאונת דרכים ופסטרנק הזהירו כי אין כמעט חומר מודיעיני על זירת הפעולה, לא נסוג, באומרו: "פקודה היא פקודה ואעשה הכול כדי לבצעה".

לא רבים יודעים שספקטור גם ניחן בכישרון ספרותי יוצא דופן. כבר בגיל צעיר כתב שירים, אולם דומה שגולת הכותרת של יצירתו הספרותית הוא הספר "דנו מושיע ישראל", שאותו כתב ב-1931, בהיותו בן 15 בלבד, תלמיד תיכון בירושלים!

במקור הוכתר כתב היד של הספר בכותר "יהושע מושיע ישראל", אולי בעקבות יהושע בן-נון. עשרות שנים היה כתב היד גנוז, עד שהחליט בנו של צבי, תא"ל (מיל.) יפתח ספקטור להוציאו לאור. הוא החליף את השם יהושע בדנו, והייתה לו סיבה טובה לכך. דנו – כך כינה ספקטור את עצמו, בנטלו חלק משם משפחת אימו – טולדנו. זמן מסוים אף העדיף את שם המשפחה טולדנו על ספקטור.

גיבור הספר הוא דנו, אדם צעיר שנועד לגדולות. מגיל צעיר יש לו ייעוד: לשחרר את ארץ ישראל מידי שליטיה הבריטים ולהפכה למדינה יהודית. ונא לא לשכוח – השנה היא 1931! בראשותו של דנו, ירושלמי מלידה, פורץ מרד יהודי, שנמשך זמן קצר בלבד ותוצאותיו מדהימות את כל העולם: דוד עשה זאת שוב וגבר על גוליית. הבריטים מובסים, הנציב העליון וכל מנגנון השלטון הבריטי נלקחים בשבי ועתה עומדות בפני דנו שתי משימות, שבשתיהן הוא מצליח: להגיע להסכם שלום עם בריטניה הגדולה ולהדוף התקפה כל-ערבית על המדינה היהודית, לאחר שכל התושבים הערבים המקומיים נסו בבהלה לארצות השכנות.

דנו הוא, בה-בעת, דיפלומט מזהיר ולוחם נועז. הוא חותם על הסכם שלום עם הבריטים, והם רואים בו מצביא צבאי מהולל. מבחינה צבאית הצבא היהודי הודף את כל התקפות הערבים ודנו עצמו משתתף בקרב מאחורי קווי האויב וגורם להבסתו. שותפו הנאמן בקרבות הוא חברו הירושלמי עַבְּדוּ – אדם שהיה במציאות ושמו המלא ישראל בן-יהודה. צבי ספקטור ועבדו, בחיים האמיתיים, היו חברים בנפש. עבדו היה בשנים הבאות מראשי ה"ערביסטים" בהגנה ובפלמ"ח.

לספר יש גם זווית רומנטית. דנו נקרע בין שתי אהבות: מצד אחת חברתו מנוער רמה, הנישאת בסופו של דבר לחבר משותף, מוּשִׁי, אולם לא מפסיקה לאהוב ולהעריץ את דנו. מן העבר השני ישנה אֶיְנִי, נערה אנגליה מצודדת, שהיא בתו של הנציב העליון שדנו הדיח למעשה...

דנו גורם בשוגג למותו של מושי. מעמדו הבכיר כמצביא שהביא את העצמאות לעמו לא פוטר אותו מהתייצבות בבית המשפט. אלא שהוא מחליט שדי לו, ולפני הקראת פסק הדין עוזב את האולם ונעלם. לאחר כמה ימים הוא מתגלה בלונדון, וממשלת בריטניה ממנה אותו, לאור הצלחותיו הצבאיות, לגנרל בצבאה.

בחלקו האחרון של הספר מתוארת מלחמת עולם ממש – בין אירופה לארצות הברית, כשבמוקד הסכסוך גשר טרנס-אטלנטי המחבר ביניהן. דנו הופך למפקד עליון של צבאות אירופה ומביא את הניצחון. הוא חוזר לבקר בארץ מולדתו, עם אֶיני רעייתו שהתגיירה, ומתקבל כאן בהערצה ממש. רמה נישאה לעבדו, וכפי שנכתב בפיסקה האחרונה בספר, לאחר שהם נפרדים מדנו ואֶיני השבים ללונדון, "השניים חוזרים לארמונם, ארמון הנשיא הראשון של ארץ ישראל החופשית והמשוחררת".

הנה כי כן, בסיפורו של צבי ספקטור צמד החברים הגיע לפסגה: דנו הוא גדול המצביאים בעולם ועבדו חברו נשיא ארץ ישראל.

בחלקו האחרון של הספר שהופיע ב-2011 מובאים פרטים על צבי ספקטור ומשפחתו, ידידיו הקרובים כדוגמת רות דיין, ופרשת הכ"ג.