Page 74 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 74
74׀ 100ל'הגנה'
פרופ' אבינרי :חלק לא מבוטל מהיוזמות המבצעיות וההתיישבותיות צמחו
'מלמטה' .הדוגמה הבולטת לכך הייתה העלייה לקרקע של קיבוץ תל־עמל )כיום,
ניר־דוד( ,בכ ֹור יישובי 'חומה ומגדל' .בדצמבר 1936יצאו חברי גרעין 'השומר
הצעיר' שישבו בקיבוץ בית־אלפא להתיישב בשטח שנרכש כשנתיים קודם לכן
ב ִבקעת בית־שאן כדי לשמור על הקרקע בטקטיקה חדשה אבל ללא קבלת אישור
פורמלי .לאחר מכן הוכשר המהלך ובשלוש שנות המרד הערבי עלו על הקרקע 52
יישובי 'חומה ומגדל' .עם זאת השליטה על המשאבים והמימון הייתה בידי
המוסדות המיישבים ,ובאמצעות ההסתדרות והתנועות נשמרה המסגרת היישובית.
גם בנושא ההעפלה הדרג המדיני לא היה מנותק מהמציאות ומהנעשה .בן־גוריון,
משה שרת ראש המחלקה המדינית ,וד"ר משה סנה ראש המפקדה הארצית של
'ההגנה' ,ביקרו במחנות העקורים וגיבו את היוזמות שנבטו ב'שטח' בהקצאת
משאבי כוח אדם ובתקציבים .ניתן לקבוע בוודאוּת כי מי שירצה ליצור מודל
תאורטי של קבלת החלטות באופן היררכי ,לא יוכל למצוא את מבוקשו בשיטת
הפעילות הזאת .עם זאת ,כאמור ,מבנה זה ש ִהקנה גמישוּת ביכולת הפעולה ,יצר
לא פעם בעיות לא פשוטות.
האלוף )במיל'( גזית :עם סיומו של הקונגרס הציוני הכ"ב בבזל ,ב־ 29בדצמבר
,1946לקח בן־גוריון לעצמו את תיק הביטחון נוסף על תפקידו כיושב ראש הנהלת
הסוכנות .ביוני 1947הוא ערך לעצמו את 'הסמינר' ללימוד הזירה הביטחונית
בכללותה .בסיום 'הסמינר' הוא גיבש תפיסה אסטרטגית חדשה שלפיה האיוּם
העיקרי הנשקף ליישוב איננו התפרצות אלימה מחודשת של האוכלוסייה הערבית
בנוסח המרד הערבי ,אלא פלישה של ִצבאות ערב .מנהיגי היישוב באותה התקופה
לא היו שותפים לעמדתו .כיצד אתה רואה את מהלכיו בשנת ההכרעה?
פרופ' אבינרי :בקונגרס הציוני הכ"ב הושאר ד"ר חיים וייצמן בתפקידו
הסמלי־ייצוגי כנשיא ההסתדרות הציונית ,אולם הסמכויות האופרטיביות נמסרו
לבן־גוריון .לראשונה נבחר בן־גוריון למנהיגה של התנועה הציונית והחלטתו
לקחת לעצמו את תיק הביטחון נבעה מתבונתו הפוליטית ומההכרה בצורך ליצור
מבט פנורמי כולל על המערכת ולא 'ללכת לאיבוד' בפרטים .בן־גוריון הבין
שהתנועה הציונית והיישוב העברי הגיעו אל סף מהלך היסטורי חדש במערכה
לעצמאות השונה ממה שהיה עד ֹכּה .מה שייחד את בן־גוריון באותה התקופה
הייתה היכרותו השורשית עם המציאות הפוליטית בארץ ,לרבות כישלון השיחות
עם המנהיגים הפלסטינים מוסא אל־עלמי ואחרים ,והבנת התנהלותה של המערכת
הבין־לאומית .תפיסתם האסטרטגית של מרבית המנהיגים הציונים האחרים הייתה
מוגבלת למרחב פעילותם – או שהיו שקועים בהוויית היישוב ובבעיות העצומות
שנדרשו להתמודד איתן ,או שהיו בקיאים לפניי ולפנים במערכת הבין־לאומית
