האירוע התקיים בבניין המוסדות הלאומיים, המלך ג'ורג' 48 ירושלים.
במעמד:
נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג
יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, מר יעקב חגואל
יו"ר הסוכנות היהודית לא"י, מר דורון אלמוג
ראש ארגון מורשת ההגנה, ד"ר ברוך לוי
סקירות מתולדות היישוב:
ד"ר מרדכי נאור - כינוס משכנם של המוסדות הלאומיים בירושלים
ד"ר ניר מן - 'ההגנה' בדרך המוסדות הלאומיים
מנחה: ד"ר אפרים לפיד, סגן ראש ארגון מורשת ההגנה
דברי נשיא המדינה, יצחק הרצוג, באירוע:
זה היום עשה השם, נגילה ונשמחה בו". אני גאה ושמח לציין אתכם היום רגע מכונן בתולדות עמנו; כאן - בבית המוסדות הלאומיים – הבית שהיה הלב הפועם של התנועה הציונית, התחייה הציונית – המדינית והביטחונית; הבית שהיה משכן לכל מוסדות ומנגנוני הקוממיות שלנו; הבית שקירותיו ראו את ההיסטוריה בהתהוותה.
לא רבים יודעים זאת, אבל היום ההיסטורי הזה - כ"ט בנובמבר, אמור בכלל היה להיות כ"ח בנובמבר. ההצבעה המפורסמת בעצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – יהודית וערבית, אמורה הייתה להתקיים ב-28 בנובמבר 1947, אולם נדחתה ביממה לבקשתו של שליח צרפת באו"ם. אחת הסיבות לבקשת הדחייה הייתה הלחץ שהפעילה המשלחת הציונית אותה הובילו בין היתר משה שרת, דוד הורוביץ ודודי, אבא אבן, על המדינות המתנדנדות לשנות את הצבעתן ולתמוך בהצעה. שבוע לפני ההצבעה, צרפת עדיין תכננה להימנע – יחד עם מדינות חשובות נוספות כמו הולנד, בלגיה וניו זילנד. שבוע לאחר מכן, ארבעתן הצביעו בעד. שרת כתב על כך בספרו: "המטוטלת של הלך הרוח בעצרת התנודדה מקצה לקצה. הימים האחרונים היו רצופים מעברים חריפים מגאות לשפל, ומשפל לגאות". דודי, אבא אבן, לימים שר החוץ המיתולוגי של ישראל, היה רק בן 32, כשזימנה לו ההיסטוריה להיות בעמדת מפתח באחד מרגעי השיא של תחיית עמנו. הוא וחבריו לא היססו להפעיל כל טריק וכל תחבולה, למשוך בכל חוט ולנצל כל קשר, במהלך מה שרעייתו – דודתי סוזי אבן כינתה: "מעין מרוץ של חפש את המטמון, עם הסתעפויות רציניות עבור הצוות המנצח". ואכן, המטמון נמצא, הצוות המנצח היה הצוות שלנו – של העם היהודי, והבית הלאומי המתהווה – "ההסתעפויות" אם תרצו - קיבל גושפנקא מאת משפחת העמים.
מעטות הן אותן נקודות בזמן - קצרות, דחוסות ועוצרות נשימה - שאליהן מתנקזים דורות של תקוות ושל חלומות; הצבעה שכל כך הרבה הונח בה על כפות מאזניים, לשבט או לחסד. כאלה היו אותם רגעים מזוקקים שסימנו תפנית היסטורית; דף חדש לחלוטין בדברי ימינו, של תשועה ותקומה. מי שזכו לשמוע את ההחלטה בזמן אמת, היו כחולמים, כפשוטו. "ראיתי אנשים אוחזים במשענות כסאותיהם – כאילו בחלום", תיאר עזריאל קרליבך את האווירה באולם. "ראיתי אותם צובטים את בשרם... כאילו כל הלבבות עמדו מדפוק." אפשר להבין זאת: לנגד עיניהם המשתאות, פתאום קם אדם - ומרגיש כי הוא עם. העם הזה, ש"גלות" הייתה כמעט שמו הנרדף, עמד לכונן מחדש את ריבונותו, כחלק ממשפחת העמים העצמאיים.
עם תום ההצבעה ההיסטורית, הגיעו רבים מהחוגגים לביתו של סבי, הרב הראשי לישראל, יצחק אייזק הלוי הרצוג זצ"ל - לא הרחק מכאן. כאשר הוא התבקש להגיד כמה דברים לטובת השידור ברדיו, הוא אמר כך: "אחרי שנות הגלות המרה, שארכה אלפיים שנה, הנה שחרה של גאולת ישראל מתחיל עולה. התאחדו כל בית ישראל, בתקוות איתן ואמונת נצח בצור ישראל וגואלו". הדברים האלה היו נכונים אז, והם נכונים גם היום. האחדות היא חלק מרכזי ביום הזה - כ"ט בנובמבר – שבליבו קריאה לשוב אל הבסיס המשותף ואל ערכי היסוד המכוננים שלנו. בעת הזו, המתאפיינת במתחים פנימיים רבים, האתגר המרכזי שלנו הוא לשוב אל ה"יחד". הדרמה ההיא באו"ם והמאבקים העיקשים שהתנהלו לפני ההצבעה ואחריה, בין היתר בהובלת לוחמי המחתרות השונות - שנוכחותם כאן היא זכות עצומה עבורנו – הם תזכורת חשובה למאמץ האדיר שהשקיעו "האבות המייסדים", כדי לאפשר לנו לממש כאן את התקווה בת שנות האלפיים. עלינו להיות ראויים למדינה הזו, תוך ניהול שקול וקשוב של השיח בינינו, וכן - לדעת לנהל גם מחלוקות ולהכיל את השוני והגיוון בחברה הישראלית, רק כך נוכל להמשיך יחד.
מכובדי, אותה ההחלטה היסטורית, בכ"ט בנובמבר, גם הייתה אות הפתיחה למלחמת הקוממיות שפרצה במלוא עוזה. הייתה זו מלחמת גבורה שהפכה לאתוס לאומי, מלחמה שבה נטלתם חלק אתם – גיבורי דור תש"ח הנוכחים כאן היום, ואחיכם לנשק, ראשית כחלק מהמחתרות, ובהמשך בצבא ההגנה לישראל. המערכה הזו חקוקה היטב בתודעתי, בין היתר משום שגם הוריי נטלו בה חלק, ואמי אף נפצעה בפיגוע שאירע כאן ממש – בבית המוסדות הלאומיים. זו הייתה מלחמה שבה העורף היה חזית לכל דבר; ושבה העוצמה הישראלית – עוצמת הרוח, החזון והמעש, עמדו כנגד אתגרים כבירים ויכלו להם. גם היום, כנשיא מדינת ישראל, אני נפעם מההישגים האדירים אליהם הגיעה המדינה שלנו; ומתפלל ומייחל כי נצלח יחד, את האתגרים שנכונו לנו, ומברך מעומק לבי: "ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו".
תודה רבה לכולכם.
