הטקס נערך בשיתוף משרד ראש הממשלה - המועצה הציבורית להנצחת זכרם ופועלם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, והעמותה למורשת משה שרת.
שלישי אישי עם גדעון מיטשניק | משדר מיוחד ליום השנה לפטירתו של משה שרת
דברים שנשאה באזכרה רויטל פולג, נציגת ארגון מורשת ההגנה:
זכות היא לי לשאת דברים בשם ארגון מורשת ההגנה, שאני חברה בוועד המנהל שלו, לזכרו של משה שרת, ראש הממשלה השני, שר החוץ הראשון ומנהיג בארגון 'ההגנה'.
בחרתי להתייחס בקצרה לשלוש סוגיות המתחברות לדמותו ולפועלו – הן בהקשר לארגון 'ההגנה' אותו אני מייצגת, והן לעולם הדיפלומטי, שמשה שרת כל כך מזוהה עימו. ואלה הן : מורשת, ארגון ההגנה, ויחסי חוץ.
אתחיל דווקא באנקדוטה קטנה ובלתי מוכרת, הקושרת בין המורשת לבין ימינו אנו, ומתמקדת במשה שרת. לפני קצת למעלה מעשור, יצאתי לשליחות בברזיל כראש משלחת הסוכנות היהודית שם. כמקובל, חלק משמעותי בפעילותנו במסגרת זו קשור לתנועות הנוער. התברר לי, שהעמותה שתחת כנפיה פועלת תנועת הנוער "הבונים דרור" נקראת "משה שרת". זה עורר את סקרנותי באשר לבחירה בשם ולמשמעותה בחיי התנועה בברזיל, מה קושר בינה לבין שרת? אז בדקתי זאת.
כידוע, בתוקף תפקידו כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, היה זה שרת שניהל את המאבק בעצרת האו"ם לאישור תוכנית החלוקה, תוך תיאום משמעותי עם מי שעמד בראש העצרת, הדיפלומט הברזילאי אוסוולדו ארנייה, לו שמור מקום של כבוד - לא רק בקרב הקהילה היהודית, אלא בברזיל בכלל. יתרה מכך, היה זה שר החוץ משה שרת מי שכונן את יחסי ישראל עם ברזיל בפברואר 1949. על רקע זה ובסמוך לפטירתו – נקבע בברזיל שם העמותה של תנועת הנוער "משה שרת".
ופה בדיוק נכנס עניין המורשת: הבחירה בשם "משה שרת" כשמה של העמותה של תנועת נוער זו, שהיא הגדולה בברזיל ובאמל"ט כולה, גורמת לכך, שכל חניך וחניכה המצטרפים לתנועה בימים אלה ממש, מכירים את שמו של משה שרת, כבר בהיותם נערים בני 12 לערך, ולומדים על דמותו ופועלו. זה מופלא בעיני, כי זו דוגמא נהדרת לאופן בו המורשת נשמרת, נלמדת, הופכת לחלק מהידע העכשווי של צעירים אלו, ותורמת לגיבוש זהותם האישית והלאומית, כפרטים וכחברה.
ובאשר לחיבור בין משה שרת להגנה, מדובר בקשר משמעותי ביותר ואף מפתיע במידה מסוימת, שעליו נודע לי מפי חבר ותיק ונכבד בוועד המנהל של ארגון מורשת ההגנה, מיודענו מרדכי-מוטק'ה נאור, החוקר את הנושא, ותודתי לו על כך:
ובכן - ביוני 1937, כותב משה שרת בספר זיכרונותיו "יומן מדיני": "את גבולות הארץ לא קבעו תביעותינו ההיסטוריות, אלא הנקודות (הישובים) שהיו לנו. תפקידנו עכשיו הוא – לחטוף וליישב".
כיצד מתיישבים מילים אלו עם דמותו של שרת, המוכרת כמתונה וזהירה, ו"דיפלומטית יותר" כפי שהוא מצטייר בשנות הארבעים והחמישים ולאחר מכן? לפי מוטק'ה נאור –היה זה שרת אשר בפועל הכניס את הממד המדיני לנושא ההתיישבות, ובמיוחד אל תוך פעילות "חומה ומגדל" - מפעל אותו הוביל ארגון ההגנה, במתווה שאומץ על ידי המוסדות המרכזיים של היישוב העברי.
בהיותו ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית תמך משה שרת בשיתוף פעולה עם שלטונות המנדט במקביל לחיזוק היישוב. הוא נחשב למי שדחף, קידם והרחיב את מבצעי חומה ומגדל החל מ- 1937 ואילך, מה שלכאורה לא "התחבר" למעש הבטחוני שביסוד רעיון "חומה ומגדל". אלא שהמוטיבציה הבסיסית של שרת הייתה הכורח המדיני וההבנה הנכונה של הקשר בין חוץ לביטחון. לפי זאת - מהלכים המתבצעים בשטח היום, עשויים להשפיע על החלטות מדיניות מחר, מה שאכן הוכח בפועל במסקנות ועדת פיל מאוחר יותר.
מעבר לכך, ועוד שנים קודם לכן, היה לו חלק מרכזי בלגליזציה של כוח המגן העברי ובאיגוד הגג של המחתרות העבריות - ההגנה, האצ"ל והלח"י בשנת 1945 לתנועת המרי העברי. כל זה רחוק מלהיות סך פועלו הנרחב בתחום.
ולסיום, באשר ל "חומה ומגדל" היתה למשה שרת תרומה עצומה להתרחבותו, מצאתי לנכון לאזכר בטקס זה, את 11 הנקודות בנגב, מפעל ההתיישבות הגדול מסוגו בתקופת הישוב, שהוקם במוצאי יום כיפור תש"ז, בלילה שבין 5 ל-6 באוקטובר 1946, ביוזמת הסוכנות היהודית, ששרת נמנה אז על ראשיה, ובביצוע של ארגון ההגנה. רבים מיישובים אלו שעמדו לחגוג ב- 7 באוקטובר 2023 את יום עלייתם על הקרקע היו אלה שספגו את המכה הקשה והמחרידה ביותר באותה שבת שחורה. והנה שוב אנו שבים ומחברים בין הנקודות, בין אז להיום ולעתיד.
יהי זכרו של משה שרת, שכה תרם למהלכים אלה ולרבים נוספים, שבלעדיהם לא היינו כאן היום, ברוך!
