בהתאם להסכם סייקס–פיקו, אשר הגדיר את חלוקת שטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון בין צרפת ואנגליה, עבר אזור הגליל העליון המזרחי לשלטון המנדט הצרפתי. השלטון הצרפתי באזור היה רופף וכבר בדצמבר 1919 החלו ערבים למרוד ורצו לסלק את הצרפתים מהאזור. תושבי ארבעת היישובים היהודיים שהוקמו בגליל העליון - כפר גלעדי, מטולה, חמארה (שננטשה על ידי מתיישביה בעקבות הפרעות באחד בינואר 1920) ותל חי - ניסו להישאר ניטרליים. במושבה מטולה חיו אז כ-120 איש, רובם נמלטו לצידון בסוף 1919. בכפר גלעדי ותל חי היו רק כ-20 איש בכל יישוב.
הם בקשו סיוע בהגנה ממרכז הארץ לחיזוק המקום. אל תל חי הגיעו קומץ מתנדבים, בפיקודו של יוסף טרומפלדור.
ב-12 בדצמבר 1919 נהרג בתל חי שניאור שפושניק מירי של שודדים ערביים. ב-6 בפברואר 1920 הרגו ערבים בשדה סמוך לתל חי את אהרון שר שבא לעזרת היישוב.
ב-1 במרץ 1920 (י"א באדר תר"פ) הגיעה לחצר תל חי קבוצה גדולה של ערבים בדואים חמושים, ובראשם כאמל אפנדי.
הוא דרש מדבורה דרכלר, חברת ארגון ה"שומר", שתמסור לו את אקדחה. דבורה סירבה וכשכאמל ניסה לחטוף את אקדחה נפלט כדור. טרומפלדור, ששמע את היריה, נתן הוראה להשיב באש ומיד התחיל קרב יריות. התוקפים הטילו פצצה לחדר העלייה, וממנה נהרגו חמישה, בהן שתי לוחמות אשר השתתפו באופן פעיל אז בהגנה של 'השומר' על ההתיישבות במקום. להתקפה הצטרפו המוני ערבים שהיו מחוץ לחצר. יוסף טרומפלדור, אשר אבד את ידו השמאלית עוד בהיותו בן 24 במלחמת יפן-רוסיה, נפצע בבטנו ונפטר בדרך. בתום הקרב החליטו מגיני החצר לנטוש את תל חי ולשורפה באש.
אברהם הרצפלד שהגיע למקום כתב ביומנו כי לשאלתו "מה שלומך" ענה טרומפלדור: "לא נורא, טוב למות בעד ארצנו".
יומיים לאחר מכן נטשו האנשים את כפר גלעדי והדרימו אל היישוב איילת השחר, שהיה בשליטת המנדט הבריטי.
בעקבותיהם נטשו גם תושבי מטולה את היישוב. על שם שמונת הנופלים באזור מפרעות הערבים נקראה לימים העיר ליד תל חי – קריית שמונה.
יזכּוֹר עם ישׂראל את הנשמוֹת הטהוֹרוֹת של בּניו וּבנוֹתיו: שׁניאוּר שַׁפּוֹשׁנִיק; אהרֹן שֶֹר; דבוֹרָה דרַכלֶר; בּנימין מוּנטֶר; זאב שַֹרף; שׂרה צִ'יזִ'יק; יעקב טוֹקַר; יוֹסף טרוּמפֶּלדוֹר, הנאמנים והאמיצים, אנשי העבוֹדה והשלוֹם, אשר הלכוּ מאחרי המחרשה ויחָרפוּ נפשם על כּבוֹד ישׂראל ועל אדמת ישׂראל. יזכּוֹר ישׂראל ויתבּרך בּזרעוֹ ויֶאבל על זיו העלוּמים וחמדת-הגבוּרה וּקדוּשת-הרצוֹן וּמסירוּת-הנפש אשר נספּוּ בּמערכה הכּבדה. אַל ישקוֹט ואַל ינָחם ואַל יפוּג האבל עד בּוֹא יוֹם בּוֹ ישוּב ישׂראל וגָאַל אדמתוֹ השדוּדה.'
זהו הנוסח של תפילת ה"יזכור", אשר כתב ברל כצנלסון בהספד להרוגי מאורעות תל חי, בשנת תר"פ (1920), על בסיס תפילת ה"יזכור" המסורתית, אשר נאמרה בבתי הכנסת באירופה.
בעקבות אירוע תל חי הוקם ביוני 1920 ארגון ה"הגנה" עם התפרקות ה"שומר"". לציון זאת מוגדר זה שנים י"א באדר - יום "ההגנה".
במקביל אמצה תנועת בית"ר את דמותו של יוסף טרומפלדור להזדהות (בית"ר = ברית יוסף תרומפלדור).
היום, י"א באדר תשפ"ב, 102 שנה אחרי קרב תל חי, התכנסו ליד פסל האריה השואג, כמדי שנה לטקס הנצחה ממלכתי מרשים ומרגש.
השנה השתתפו נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה נפתלי בנט ונציגי הכנסת, מערכת המשפט, צה"ל (לראשונה – האלופה אורלי מרקמן), המשטרה, ההסתדרות הציונית, ראשי המועצות האזוריות גליל עליון ומבואות חרמון, יו"ר ארגון מורשת ההגנה, מאות נציגים של תנועות הנוער, חיילים ותלמידים.
בתמונה מימין – אפרים לפיד, סגן יו"ר ארגון מורשת ההגנה; ברוך לוי, יו"ר הארגון; אלוף יוסי-יוסף בן חנן (היום יום הולדתו, נקרא ע"ש יוסף טרומפלדור); מושיק אביב, ראש מטה ההסברה במשרד התרבות, אשר הפיק את הטקס הממלכתי.
