Page 199 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 199
מתווי הדרך :ברנר ,ברל ,בן־גוריון ,גולומב ואלון ׀ 199
תל־חי נשרפה .אבל לב־ישראל חי [...] .אבל יתר אבריו? היחיו גם הם?
הנכונים אנו כולנו לחיות ִעם דופק הלב הזה עד הנשׁימה האחרונה? ה ָבאנו
כולנו בחדרי־לבנו בימי הזעם האלה ,אשׁר לא מהר יעבורו ,השמענו שם
כולנו את הד הקריאה החרישית־הרוממה של הגיבור כרוּת־הזרוע:
– "טוב למות בעד ארצנו" – ?
טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו – ותל־חי למראשותיו.
ד"ר בר־אוןִ :הצגת את הדיכוטומיה בתפיסתו של ברנר ,ששאף לדו־קיום עם
תושבי הארץ הערבים בד בבד עם הכרתו ב ִצדקת הדרך הציונית .לאחר מאורעות
הדמים בעמק הירדן ובירושלים בפסח תר"ף ) (1920עורר ברנר במאמריו את
שאלת ההגנה העצמית .הוא תקף את סיוע הכוחות הבריטיים לפורעים הערבים,
וכתב" :רק זאת נדע :להתחבא – לא .אל הרחוב נצא להגן על נפשנו כמה שאפשר.
אין דבר ,את כולנו לא ישמידו .מחר אולי תידקר היד היהודית הכותבת את המלים
האלה ,איזה " ֵשׁיך" או "חג'" ינעץ בה את פגיונו לעיני המושל האנגלי" 5.לצד זאת
הוסיף" :אנחנו רצינו להושיב אדמות־בור במהגרים יהודים ,להקים ישוב יהודי
עובד נוסף על הערבי [...] .האדם הערבי העובד אח הוא לנו".
בוועידת ייסוד ההסתדרות הוא תמך בהקמת 'ההגנה' 6.הרצח של ברנר במאורעות
1921ביפו ,עשרה חודשים בלבד לאחר נפילת טרומפלדור ,העצים את ִאמרתו,
"אשרי מי שמת ותל־חי למראשותיו" .עם זאת מתבקש עיון מעמיק ב'יזכור' שחיבר
ברל אחרי נפילת מגיני תל־חי .הספד זה נחקק במורשת הלאומית כנוסח מכונן
בסוגיית כוח המגן .הדגש ב'יזכור' שחיבר ברל ממוקד בערכי האמונה הציונית
ולאו דווקא בגבורה הקרבית ובכישרון הלחימה ,ועם זאת על יסודו עוּבּד ה'יזכור'
הנוכחי לחללי מערכות ישראל.
פרופ' שפירא :על יסוד תפילת ה'יזכור' הדתית )" ִי ְז ֹכּר ֱאִ Îהים ֶאת ִנ ְשׁ ַמת ]פלוני בן
אלמוני[ ֶשׁ ָה ַלְ Ìלע ֹו ָלמ ֹו"( כתב ברל 'יזכור' חילוני לחלוטין .ה'יזכור' של ברל נפתח
ב"יזכור עם ישראל" .עם ישראל ולא אלוהי ישראל .בנוסח ה'יז ֹכּר' של ברל נכתב7:
יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו ] /שמות החללים[
/הנאמנים והאמיצים ,אנשי העבודה והשלום ,אשר הלכו מאחרי המחרשה
ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל / .יזכור ישראל ויתברך
ב] .ברנר[ְ " ,ל ִע ְנ ָי ֵננוּ" ,קונטרס ,ניסן תר"ף )אפריל ,(1920עמ' .1 5
מוועידת ייסוד ההסתדרות בדצמבר 1920זכורה קריאתו של ברנר – "זכות הצעקה" .בסיומה הלילי של 6
הוועידה פרצו הכול בשירה וריקודים ,ו"ההתלהבות היתה עד כלות הנפש" ,כתיאורו של גולומב
כשהרוקדים נשאו את ברנר על כתפיהם .אניטה שפירא ,ברנר :סיפור חיים ,תל־אביב :עם עובד,2008 , 7
עמ' ) 323להלן :שפירא ,ברנר :סיפור חיים(.
ברל כצנלסון ,קונטרס ,כט ,כ"ב באדר תר"ף ) ,(12.3.1920עמ' .1
