Page 200 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 200

‫‪ 200‬׀ ‪ 100‬ל'הגנה'‬

  ‫בזרעו ויאבל על זיו־העלומים וחמדת־הגבורה וקדושת־הרצון ומסירות־‬
  ‫הנפש אשר נספו במערכה הכבדה‪ / .‬אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל‬

                         ‫עד ֹבּא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה‪.‬‬

‫ברל כתב 'יזכור' נפלא שמשקף את ה ֶאתוס הדפנסיבי‪ .‬כלומר‪ ,‬אנחנו הציונים באנו‬
‫ארצה מתוך מטרה לשנות את הסטטוס־קוו הדמוגרפי ולהפוך אותה לארץ‬
‫היהודים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬כפי שאמר יצחק וולקני‪ ,‬מאבות החקלאות המודרנית‬
‫בארץ‪" ,‬התיישבות היא מלחמה גם אם דרכיה שלום"‪ .‬לכן כשברל כתב ַבּ'יזכור'‬
‫"אנשי העבודה והשלום אשר הלכו מאחרי המחרשה"‪ ,‬הוא התעלם למעשה‬
‫מהגורם שנמצא בארץ‪ .‬גם אם היהודים מרגישים שהם באים לגאול את אדמת‬
‫אבותיהם ולהפריח נשמות‪ ,‬וגם אם הם אינם מ ֵסבים עוול כלשהו לאוכלוסייה‬
‫הקיימת – תחושה נכונה ובת תוקף לגופה; הרי שעצם התיישבותם בארץ נתפסת‬
‫בעיני התושבים שחיים בה כאקט תוקפני כלפיהם‪ .‬בניסוח המזוקק – "אנשי‬
‫העבודה והשלום‪ ,‬אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל‬
‫אדמת ישראל" – הגדיר ברל בדיוק את מהות ה ֶאתוס הדפנסיבי שכל כך הקסים‬
‫אותו‪ .‬ה ֶאתוס הדפנסיבי‪ ,‬שמגלם בחובו את תפיסת ההגשמה הציונית בארץ‬
‫השואפת לממלכתיוּת יהודית ומבוססת על התיישבות באזורים שוממים והבאת‬
‫הקדמה לכל תושבי הארץ‪ 8,‬מגיע למיצויו באקורד הסיום של המספד‪" :‬עד ֹבּא יום‬

               ‫בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה"‪ .‬מי שדד לו את האדמה?‬

‫ד"ר בר־און‪ :‬האם אהרון דוד גורדון‪ ,‬מהוגי העלייה השנייה שטבע את הסיסמה‬
‫"ארץ ישראל נקנית בעבודה‪ ,‬ולא באש ולא בדם"‪ 9,‬השפיע על תפיסתו של ברל?‬

‫פרופ' שפירא‪ :‬לא‪ .‬יש הגזמה גדולה בהשפעה שמייחסים לא"ד גורדון על‬
‫השקפתו של ברל‪ ,‬שהיה צעיר ממנו ב־‪ 30‬שנים‪ .‬גורדון‪ ,‬איש 'הפועל הצעיר'‪ ,‬היה‬
‫דמות מופת של אדם מבוגר שיצא להגשמת הציונות בעבודת כפיים חקלאית‪ ,‬אבל‬
‫מי שהשפיע על ברל היה י"ח ברנר‪ .‬ברנר‪ ,‬שהיה מבוגר מברל ומבן־גוריון בחמש‬
‫שנים‪ ,‬התבונן בריאליזם חותך היישר אל לב המציאות ללא ִמצמוץ עיניים‪ .‬גורדון‬
‫לא ניחן בתכונה זו‪ .‬עם זאת ִאמרתו של גורדון‪" ,‬ארץ ישראל נקנית בעבודה‪ ,‬ולא‬

‫אניטה שפירא‪ ,‬חרב היונה‪ ,‬תל־אביב‪ :‬עם עובד‪ ,1992 ,‬עמ' ‪ .167-166 ,157-156‬המשורר דוד שמעוני‬                                                                 ‫‪8‬‬
‫ביטא את מהות ה ֶאתוס הדפנסיבי בשירו 'אַל ְס ֹפד'‪ ,‬לאחר מאורעות ‪" :1921‬אַל ְס ֹפד ‪ /‬אַל ְבּכ ֹות ‪ְ /‬בּ ֵעת‬                                                    ‫‪9‬‬
‫ָכּ ֹזאת‪ / ,‬אַל ה ֹו ִריד ֹראשׁ‪ֲ / ...‬ע ֹבד‪ֲ ,‬ע ֹבד! ‪ַ //‬הח ֹו ֵרש‪ֲ ,‬ח ֹרש‪ַ / ,‬הזּ ֹו ֵר ַע ְז ַרע‪ְ / ,‬בּ ֶר ַגע ָרע ‪ִ /‬כּ ְפ ַל ִים ֲע ֹמל‪/ ,‬‬
‫ִכּ ְפ ַל ִים ְי ֹצר‪ // ,‬וּ ְנ ַטע ַו ֲע ֹדר ‪ְ /‬ו ַס ֵקּל וּ ְג ֹדר‪ / .‬וּ ַפ ֵלּס וּ ְס‪Î‬ל‪ְ / ,‬מ ִס ַלּת ַה ְדּר ֹור ‪ְ /‬לי ֹום ָהא ֹור‪ִ // .‬בּ ְנ ִתיב ָה ֱענוּת ‪/‬‬
‫ה ֹו ְל ָכה ַה ְפּדוּת‪ְ / .‬וצ ֹו ֵעק ַה ָדּם ‪ְ /‬ל ִנ ְש ַמת ָה ָעם‪ִ / :‬ה ְת ַנ ֵער וּ ְפ ַעל ‪ִ /‬ה ָגּ ֵאל וּ ְגאַל"‪ .‬דוד שמעוני‪ ,‬שירים‪ ,‬כרך‬

                                       ‫ראשון‪ ,‬ספר שני‪ ,‬תל־אביב‪ :‬דביר‪ ,‬תרפ"ה )‪ ,(1925‬עמ' שמג‪.‬‬
‫א"ד גורדון‪" ,‬עבודתנו מעתה"‪ ,(1918) ,‬האומה והעבודה‪ ,‬ירושלים‪ :‬הספרייה הציונית‪ ,1957 ,‬עמ' ‪.244‬‬
‫ִאמרתו של א"ד גורדון עומדת בסתירה גמורה לסיסמת ארגון 'השומר'‪" :‬בדם ואש יהודה נפלה‪ ,‬בדם‬

                                                                             ‫ואש יהודה תקום"‪.‬‬
   195   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205