Page 26 - hahagana_38_internet2
P. 26
בימים הסוערים שלאחר ה 29-בנובמבר בירושלים
מסטודנט לחייל במחלקת הקשר של חטיבת עציוני
| אל"ם (מיל ).ד"ר יעקב בעל-שם
מדומי ערב קיץ של שנת .1946קבוצת תלמידים מבית הספר החקלאי מקווה-ישראל צועדת בלאט בחולות חוסמסה
שליד חולון וביניהם אני ,יעקב נמנוירט ,נער צעיר שעלה רק שנה לפני כן מאירופה ,אשר זה עתה השתחררה מעול
הנאצים .הולכים ל"שיעור א"ש" (אימוני שדה) עם מדריך הגדנ"ע.
"שמור" ו"הך" היו שתי הפקודות הראשונות שלמדנו לבצע באמצעות מקלות הקפא"פ (קרב פנים אל פנים) ,שחילק לנו
המדריך .תרגלנו פעולות אלה בסתר – שמא יגלו אותנו השוטרים הבריטים....
בליל חורף של אותה שנה הובאנו לחורשה חשוכה .כל אחד הניח ידו על ספר תנ"ך ,שלידו אקדח "פרבלום" ונשבע אמונים
ל"הגנה" .לא שיערתי שבכך החלו שלושים שנות שירות בצבא הגנה לישראל.
עם סיום לימודינו באוגוסט 1947הוסדרו לי לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים .למחייתי ,צורפתי לקבוצת "יבנה" ,
שהקימו נשיא האוניברסיטה והמזכיר האקדמי – להדרכת נוער בעיר העתיקה ואף קיבלתי מגורים ב"קומונה" של הקבוצה
המשקיפה אל הכותל המערבי.
כך מצאתי עצמי מטייל עם קבוצת חברים ב"משולש" הירושלמי בערבו של כ"ט בנובמבר .1947מוצאי שבת היה ,ובאנו
מהעיר העתיקה ל"מרכז" כאשר בכל העיר מרחפת תחושת מתח חזקה :מליאת עצרת האומות המאוחדות היושבת
בארצות הברית עתידה הייתה להצביע באותו ערב על דו"ח "ועדת ארץ ישראל" שהמליצה על חלוקת שטחה של ארץ-
ישראל המנדטורית למדינה ערבית ומדינה יהודית .כל מי שהיה לו מקלט רדיו (ולא היו רבים כאלה) הגביר את עוצמת
המקלט ופתח את החלונות כדי להשמיע את תהליך ההצבעה.
אלפים עמדו בשקט ברחוב לשמיעת קריאת שמות המדינות והצבעתן וספרו בראשם את התשובות .כאשר נשיא העצרת,
אוסוולדו ארניה מברזיל ,הכריז 33" :קולות בעד ההצעה 13 ,נגד ו 10-נמנעים – הצעת הוועדה התקבלה" פרצה שאגת
שמחה אדירה בקרב הקהל ומיד נוצרו מעגלי הורה של צעירים רוקדים .השמחה עטפה את כל רחובות העיר ירושלים –
"העולם מאשר הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל !!!" איש לא בדק מה יהיה שטחה של המדינה .גם לא שמו לב לכך
שבעצם העיר ירושלים אינה כלולה בשטח המסומן למדינה החדשה .חזון הדורות התגשם ולעם ישראל תהיה מדינה
עצמאית בארץ אבותיו!
לא רק המוני היהודים נסחפו בשמחה .גם החיילים הבריטיים שנסעו ברחובות העיר בשיריוניות עצרו את כלי הרכב וילדים
טיפסו עליהם ,חילקו להם פרחים ומזגו להם יין .לרגע הם לא היו "צבא מדכא" ו"כלניות" (בגלל הכומתות האדומות
שחבשו לראשיהם) .הם ייצגו את האימפריה הבריטית ,שהחליטה לסיים את המנדט ו ִאפשרה (לא בשמחה רבה!) לאומות
המאוחדות להחליט על הקמת מדינה יהודית.
למחרת ,יום ראשון ( )30.11וגם ביום שני שלאחריו ( )1.12המשכנו לנסוע בכל בוקר באוטובוס קטן מהעיר העתיקה למרכז
ירושלים ומשם – לאוניברסיטה בהר הצופים .עד מהרה התחלפה השמחה בחששות לעתיד .ביום שלישי בבוקר כבר לא
הגיע אוטובוס אל התחנה שבעיר העתיקה והחלטתי לצאת העירה ברגל .שני שוטרים בריטיים שפסעו לאיטם שימשו
עבורי מעין אבטחה ובלכתי בעקבותיהם הגעתי לשער יפו ולאוטובוס הנוסע להר הצופים.
אך באוניברסיטה הסטודנטים לא מיהרו לחדרי ההרצאות אלא הצטופפו במרפסת הבניין וצפו על המוני הערבים ששטפו
את המרכז המסחרי של העיר ירושלים .לא עבר זמן רב ויכולנו לראות כיצד הם מתפרצים אל החנויות ובתי המלאכה
היהודיים במקום ומעלים אותם באש .עשן שחור עלה מאזור המרכז המסחרי .חבר שעמד לידי אמר לי" :במצב זה לא
תוכל לחזור היום לעיר העתיקה .בוא ותישן אצלי ,בחדר ששכרתי ב'בית המעלות' שבמרכז העיר" .נעניתי ברצון ,למרות
שכל מה שהיה בידי היה תיק עם ספרי לימוד .לא שיערתי שמרגע זה ואילך ,הבגדים שעל גופי ותיק הלימוד יהיו הרכוש
היחיד שנותר לי...
כשהגענו לחדר התנצל חברי ואמר שהוא חייב להיעדר לזמן מה .כאשר חזר לאחר כשעה סיפר לי כי היה במטה המקומי
של ארגון ה"הגנה" והארגון זקוק באופן דחוף למתנדבים .כמי שנשבע ל"הגנה" חשתי שחובתי להתנדב ובהדרכתו הגעתי
למחרת למאפיית "פת" שמאחורי תחנת אגד בירושלים ,ברחוב יפו.
70אלשינההו לגומלוותמובשל 26גיליון | 38תשע"ו 2015
