Page 307 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 307

‫שורשים וגחלת‪ :‬רב־שיח על ראשית ההיסטוריוגרפיה הפלסטינית ׀ ‪307‬‬

‫בשוך המרד‪ ,‬עם הנהגת הרפורמות ותחילת תהליך המודרניזציה במערכת‬
‫החינוך העותמנית‪ ,‬ולאחר פתיחת בתי ספר חדשים של המעצמות האירופיות‬
‫במחצית השנייה של המאה ה־‪ 19‬צמח בארץ דור המשכילים הראשון‪ .‬מי‪,‬‬

             ‫לראייתכם‪ ,‬ראויים להיחשב ההיסטוריונים הפלסטינים הראשונים?‬

‫פרופ' יזבק‪ :‬אפשר להגיד שהידע שלנו מועט באופן יחסי‪ .‬הבלשן והאינטלקטואל‬
‫יוסף דיא אל־דין אל־ח'אלדי )ﻳﻭﺳﻑ ﺿﻳﺎء ﺍﻟﺩﻳﻥ ﺍﻟﺧﺎﻟﺩﻱ; ‪ (1906-1842‬היה איש‬
‫ציבור רב־אנפין ומחדש גדול‪ .‬הוא שלט בשפות אירופיות רבות ושימש מרצה‬
‫באוניברסיטת וינה‪ ,‬יזם פתיחת בית ספר לבנות בירושלים‪ ,‬היה חבר בפרלמנט‬
‫העותמני הראשון‪ ,‬כיהן כראש עיריית ירושלים וקונסול עותמני‪ .‬הוא פיתח קשרים‬
‫עם ראשי הקהילה היהודית באירופה ועם ראשוני הציונים )סר משה מונטפיורי(‬

                                      ‫והכיר מקרוב את מצוקת יהדוּת אירופה‪.‬‬

‫פרופ' עבאסי‪ :‬אל־ח'אלדי אכן היה אינטלקטואל פלסטיני חילוני פורץ דרך‬
‫במחצית השנייה של המאה ה־‪ ,19‬שהיה מקורב לאנשי הרפורמה באימפריה‬
‫העותמנית כמו רשיד פשה‪ ,‬והתעמת עם הסולטן עבד אל־חמיד השני‬
‫)עבדולהאמיט‪ .(1918-1842 ;Abdülhamit II ,‬הוא התחבר ליהודים באירופה‬
‫ובירושלים ויחסו ההומני כלפיהם התבסס על יחסי שכנות אוניברסליים‪ .‬באיזו‬
‫מידה הוא השפיע על התעוררות הלאומיות הפלסטינית והאם הצליח ליצור תנופה‬

                       ‫לכתיבה מחקרית ופרסום מאמרים בעיתונות האירופית?‬

‫פרופ' יזבק‪ :‬אל־ח'אלדי הבין מה משמעות קיומו של מיעוט שחי מאות שנים תחת‬
‫שלטון רוב‪ ,‬ומה כוחה של ההתעוררות הלאומית‪ .‬הוא ניהל חליפת מכתבים ע ֵנפה‬
‫עם אישים ידועי שם בתנועה הציונית‪ ,‬ובמיוחד בלטה התכתבותו עם הרב הראשי‬
‫של יהודי צרפת‪ ,‬הרב צדוק כהן‪ .‬במכתב ששלח אל־ח'אלדי ב־‪ 1‬במארס ‪ 1899‬לרב‬

                                                      ‫צדוק כהן‪ ,‬הוא כתב‪10:‬‬

  ‫מי יוכל להכחיש את זכויותיהם של היהודים לגבי פלסטין? ]‪ [...‬מבחינה‬
  ‫היסטורית ודאי שהיא ארצכם‪ [...] .‬אבל לדאבון הלב נחרץ גורלן של אומות‬
  ‫לא רק על ידי מושגים מופשטים‪ [...] .‬יש להתחשב במציאות ולכבד‬
  ‫עובדות קיימות‪ ,‬את כוחן האכזרי של הנסיבות‪ .‬והמציאות היא שפלסטין‬
  ‫היא עכשיו בשר מבשרה של האימפריה העותמנית‪ ,‬ומה שחמור עוד יותר‬
  ‫– יושבים בה אחרים‪ ,‬ולא בני־ישראל‪ [...] .‬ימצאו להם ]הציונים[ ארץ‬
  ‫במקום אחר לאומה היהודית האומללה ]‪ [...‬תבל גדולה היא למדי ]‪ [...‬אבל‬

                                           ‫בשם אלוהים‪ ,‬הניחו לפלסטין‪.‬‬

                                      ‫‪ 10‬עמוס אילון‪ ,‬הרצל‪ ,‬תל־אביב‪ :‬עם עובד‪ ,1976 ,‬עמ' ‪.344-343‬‬
   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312