Page 13 - hagana37
P. 13
המתנדבים מארצות הברית
דרך שבה התגברו נציגינו על הקשיים החוקיים והאחרים ,שהיו כרוכים בהטסת המטוסים ה"פנמיים" וה"מקסיקניים"
ממדינה למדינה ,מהווה סיפור בפני עצמו .נסתפק כאן בעובדה שהמטוסים הצליחו להמריא ולהגיע לאירופה
בתיאום עם מפקד שדה התעופה בקורסיקה ,תוך הצטיידות בדלק בתחנות ביניים.
עם המטוס הראשון הגיע צוות "שלנו" – טייסים יהודים וזרים מארצות הברית ,שהתנדבו לשירותה של ה"הגנה" והיוו את
עמוד השדרה של "הרכבת האווירית" .רובם היו טייסים ידועי שם ובעלי ניסיון וותק בחיל האוויר האמריקאי.
אין לתאר את התקדמותנו ואת הרחבת פעולתנו ,את התנופה שלה זכה חיל האוויר שלנו בארץ ואת הופעתו ככוח לוחם
בשלב כה מוקדם של מלחמת העצמאות ,מבלי לציין את חלקם המכריע של המתנדבים ואת המסירות ללא גבול שגילו.
הם נשאו אחר כך על שכמם גם את עול השירות הטכני-מנהלי ואחזקת המטוסים.
הטייס שבלט משכמו ומעלה בין כל צוותי האוויר והשירותים הטכניים היה סם פומרנץ ,שכינינו אותו "אנציקלופדיה מהלכת",
בזכות הידע הרב שהיה לו בכל הכרוך במקצוע הטיסה והתחזוקה של מטוסים .אהרון רמז ,מפקד חיל האוויר ,קיבל את
המלצתי להיעזר בו בארץ כדי לשפר את התיאום בין החיל בארץ לבין הפעלת המערך שלנו בשדה התעופה בזאטץ',
צ'כוסלובקיה .הוא אכן הצטרף לאחת הטיסות ושהה מספר ימים בארץ ,בהתייעצויות ובדיונים עם אהרון רמז ועם מפקדים
בכירים אחרים בחיל האוויר.
אנשי ה[ DC4-מטוסי ענק של הדור ההוא 4 ,מנועיים] לא היו מבני עמנו ,ועל אף שירותם המסור ידענו שאין לבסס לאורך
ימים את פעולותינו בארץ ובצ'כוסלובקיה על טייסים שאינם יהודים .הודענו אפוא למשלחת ה"הגנה" בארצות הברית
כי תרחיב ככל האפשר את גיוס הטייסים ,כדי להבטיח שיהיו צוותים "משלנו" בכל המטוסים .אולם על אף המאמצים
התנהל גיוס המתנדבים בעצלתיים .מארצות הברית הגיעו טייסים נוספים ובאנגליה גייסנו שלושה טייסי קרב ,שאחד מהם
הספיק להצטרף לקורס בצ'כוסלובקיה .הוא היה סגן מפקד טייסת בחיל האוויר הבריטי עד ימים אחדים לפני הקורס
והצליח לקבל חופשה בנימוקים שונים .שני הטייסים האנגלים האחרים היו אז בדרכם מאיטליה לצ'כוסלובקיה .שני טייסים
אמריקאים נוספים סיימו את אימוניהם ועמדו לצאת ארצה .באותה עת היו לנו 13טייסי קרב ,בהם שלושה ישראלים ,חלקם
כבר שהה בארץ .מספר זה היה רחוק מלספק את הצרכים ולא נותרה בידינו ברירה אלא להתחיל בתנופה חדשה של גיוס
באמריקה ובאירופה.
בהדרגה נכנסו הטיסות למסלול "שגרתי" ,הגם שקשיים לא מעטים צצו חדשים לבקרים .גורם בלתי מבוטל בהצלחתנו
היה יחסה האוהד של ממשלת צ'כוסלובקיה ,שהעמידה לרשותנו את כל הדרוש לפיתוח פעולה מורכבת ומסועפת זו.
מטוסי ה ,C46-שמלאי הדלק שלהם לא הספיק לטיסה ארוכת טווח ,כלומר לטיסה ישירה מצ'כיה לארץ ,נאלצו להצטייד
בדרכם בדלק .שירות זה התאפשר בשדה התעופה בקורסיקה ,שעם מפקדו היו לנו ,כאמור ,יחסים של שיתוף פעולה הדוק.
עתה ,לאחר שעמדו לרשותנו חמישה מטוסים נוספים ( )C46ונסללה לפנינו הדרך להכניסם לטיסות סדירות ,יכולנו
לאפשר מנוחה לצוותים בין טיסה לטיסה .באותם ימים היו בפנמה שני מטוסי קונסטליישן ,שנרכשו גם הם על ידי יהודה
ארזי בארצות הברית והוטסו לפנמה לפני כניסת האמברגו האמריקאי לתוקפו .מפנמה הוטסו המטוסים לזאטץ' .הראשון
נפגע בנחיתה ,אולם לצוות לא אונה כל רע; השני השתלב ברכבת האווירית .במקביל הלכו והתארגנו גם שירותי הקרקע,
למרות שעדיין סבלנו מחוסר כוח אדם.
13
