Page 153 - עלי זית וחרב - כרך כ
P. 153
חישול כוח המגן :מבית היוצר ההסתדרותי לצבא 'המדינה שבדרך' ׀ 153
לא הרגתי" 1.לשומר אסור להרוג ,לשיטת שפירא .נעוריו של שפירא עברו עליו
בהוויה של האלימות הבין־קהילתית השכיחה בארץ ישראל ב ִשלהי המאה ה־19
תחת השלטון העותמני שלא התחילה עם היהודים או הציונים אלא הייתה קיימת
מקדמת דנא .למשל ,בין הבדווים לפלאחים ובין הפלאחים מחמולות יריבות.
היהודים שהתיישבו בארץ נדרשו להתמודד עם ההתאקלמוּת במרחב ,כמו
הצ'רקסים בגליל התחתון ,המוגרבים ,הטמפלרים ונוספים שהגיעו זה מקרוב שהיו
צריכים למצוא את מקומם במארג ההוויה הקיימת ולהשתלב בה .הציונים
הראשונים לא הגיעו עם שאיפה לאומית להקים מדינה ריבונית ,אלא באו להתיישב
בארץ ולחיות בה על פי דרכם .לכן קודם לכול היה עליהם ללמוד את המציאות
הקיימת ולהסתגל אליה .סבי ,טודרוס קדיש ,היה ממתיישבי המושב עין־גנים
בפאתי פתח־תקווה .הוא סיפר לי שאברהם שפירא דיבר עברית כמו ערבי .כלומר,
שפת ִאמו הייתה יידיש ,השפה השנייה שדיבר הייתה ערבית ,ורק השפה השלישית
הייתה עברית .לפיכך אין להתפלא שכאשר פתח־תקווה הותקפה ,ניתנו הפקודות
למגיני המושבה ביידיש .המאבק הלאומי על השפה לא היה חלק מעולמם וגם לא
הרומנטיקה של מוות בסכסוך בין קהילות כקורבן על מזבח האומה )ראו את
הנצחת טרומפלדור לעומת אבשלום גיסין (2נמצא ֵאפוא ששלושים שנים לפני
ייסוד 'ההגנה' כבר היה בחלק מהמושבות ארגון עם תפיסה ,האומרת שאיננו
נבדלים מהסביבה ולכן אנחנו לוקחים על עצמנו את נושא השמירה באמצעות
אחראי לשמירה .אותו אחראי לשמירה היה חלק מההנהגה היישובית ,והוא ש ִארגן
את השמירה באמצעות שומרים ערבים ובדווים ,ובכך חוזק הקשר עם תושבי
האזור .הוא גם מי שהגדיר את צורכי הביטחון של היישוב ,מבחינת אמצעי
הלחימה ומספר השומרים ,ומכל ארגז תפוזים נגבה מס מקומי למימון השמירה
ולרכישת נשק .הייתה הגדרה של צרכים ושל שיטת ההגנה המקומית .עם הזמן –
הגבולות החברתיים הפנים־קהילתיים ִהטשטשו .לדוגמה ,בפתח־תקווה היה ועד
ביטחון מקומי של איכרי המושבה ,במושב הצמוד עין־גנים היה ועד נפרד של בעלי
הנחלה ,ול ִצדם הקימו פועליהם השכירים התארגנות פרולטרית משלהם לצורכי
השמירה .כשהפועלים היו צריכים להגן על עצמם הם ניהלו משא ומתן עם ועד
המושבה באילו תנאים יינתן להם הנשק .עם הזמן ִהטשטשו ההבדלים בין
הקבוצות החברתיות ובעקבותיהם התפוגגה החשדנוּת בין הארגונים הביטחוניים.
שיתוף הפעולה שהיה קשה להשגה בשנים ,1919-1918הושג ביתר קלוּת בשנת
יהודה אידלשטין ,אברהם שפירא ,א-ב ,תל־אביב :הוצאת ידידים ,תרצ"ט ) ;(1939אהוד בן עזר ,ג'דע: 1
סיפורו של אברהם שפירא שומר המושבה ,ירושלים :יד יצחק בן־צבי.1993 , 2
אבשלום גיסין ) (1921-1896נולד בפתח־תקווה ,סיים בהצטיינות את לימודיו באקדמיה הצבאית
באיסטנבול והוסמך לקצונה בצבא העותמני .לאחר מלחמת העולם הראשונה שב לפתח־תקווה ונהרג
במאורעות תרפ"א ) (1921כשפיקד על הגנת המושבה בהתקפת ערביי שבט אבו־קישק.
